תארו לעצמכם מצב שבו כולם מסביב מפוחדים מאוד ממשהו ענק ומאיים, ופתאום מגיע נער צעיר ומודיע בביטחון מלא שהוא יטפל בבעיה. זה בדיוק מה שעושה דוד. כשהוא עומד מול המלך שאול, בזמן שכל מחנה ישראל רועד מפחד מפני גוליית, הוא אומר לו: אַל־יִפֹּל לֵב־אָדָם עָלָיו. הכוונה היא שאסור לאף אחד להיבהל או לאבד תקווה. דוד משתמש במילה אָדָם בצורה מכובדת ועדינה, כאילו הוא אומר למלך שאול: אדוני המלך, אל תיתן ללב שלך לפחד. המילה עָלָיו באה להזכיר שאסור לאף אחד לתת לרוח שלו ליפול בתוך עצמו, ואין שום סיבה לפחד מהענק שניצב מולם.
מיד לאחר מכן דוד מצהיר: עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם־הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה. דוד מראה שהוא מוכן לגמרי למשימה, אבל יש בדברים שלו גם תכנון חכם מאוד. כשהוא קורא לעצמו "עבדך", כלומר נער משרת פשוט של המלך, הוא בעצם שומר על הכבוד של שאול ושל הצבא כולו. הוא יוצר מצב שבו עם ישראל לא יכול להפסיד: אם דוד חלילה לא יצליח בקרב, אף אחד לא יזלזל בגיבורי ישראל, כי כולם יגידו שהוא היה רק נער צעיר. אבל אם הוא ינצח, כל הכבוד והתהילה ילכו למלך שאול, והעמים האחרים יגידו בתדהמה: אם אפילו משרת קטן של מלך ישראל מצליח לנצח גיבור ענק, תארו לעצמכם כמה חזק המלך עצמו!