מפגש הפסגה בין הלוחם הענק לרועה הצאן הצעיר מגיע לרגע של בחינה חזותית. כאשר גוליית מתבונן ביריבו שניצב מולו, הוא אינו חש אימה או פחד שמשתקים אותו, אלא להפך, הוא מתמלא בבוז עמוק [מלבי"ם]. הופעתו החיצונית של דוד עמדה בסתירה מוחלטת לדמותו של איש מלחמה, והוא נתפס בעיני הפלשתי כיצור שכלל אינו מסוגל להתמודד מולו [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי הבוז של גוליית נבע מהשילוב של גילו הצעיר ומראהו הענוג של דוד, שהעידו על חוסר ניסיון מוחלט בלחימה. תיאורו כנער מצביע על כך שדוד היה חסר תחבולות מלחמה בשל שנותיו המעטות [מצודת דוד, חומת אנך]. בנוסף, המילים עם יפה מראה, שמשמעותן היא "ויפה מראה" [רד"ק, מצודת ציון], יחד עם היותו אדמוני, שיוו לו הופעה ילדותית עם לחייים אדומות, שאולי אף גרמה לו להיראות צעיר מכפי גילו האמיתי [ביאור שטיינזלץ].
ההתמקדות ביופיו של דוד אינה מקרית, שכן קיים ניגוד מהותי בין יופי חיצוני לבין שדה הקרב. אדם שרגיל לצאת למלחמות ולהיחשף לתנאי מזג אוויר קשים כמו קור, מטר ושרב, וכן לעייפות ולטורח המערכה, מאבד את יופיו ורכותו. לכן, מראהו הרך של דוד הוכיח לגוליית כי מדובר בנער שחי חיי תענוגות ולא התנסה מעולם במלחמות קשות [רד"ק, מצודת דוד]. יתרה מכך, יש הסבורים כי טבעו של אדם יפה עיניים אינו מתאים כלל להיות גיבור חיל [חומת אנך].
את עובדת היותו של דוד אדמוני פירש גוליית כביטוי לפזיזות נעורים ורתיחת דם, שדחפו את הנער לקפוץ אל מערכה שגדולה בהרבה על מידותיו ויכולותיו הטבעיות [מלבי"ם].