ניצחונו של דוד על גלית מודגש על רקע הפער העצום בכלי הנשק שבידיהם. גבורתו של דוד והנס הגדול שנעשה לו באים לידי ביטוי בכך שוַיֶּחֱזַק, כלומר הצליח להתגבר על לוחם עריץ וחמוש מכף רגל ועד ראש, כשהוא מצויד אך ורק בציוד הרועים הפשוט שלו [מלבי"ם, מצודת דוד].
לגבי אופן ההכאה בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן, יש מן הפרשנים המסבירים שדוד המשיך להכות את הפלשתי בקלע ובאבנים נוספות עד שהכריע אותו [אברבנאל]. לעומת זאת, יש המבחינים בין שלבי הקרב השונים: כאשר דוד היה רחוק מגלית הוא ירה אבן בַּקֶּלַע, וכאשר התקרב אליו הוא הכה אותו וּבָאֶבֶן בידו ממש, ללא שימוש בקלע [רד"ק].
הכתוב מציין כי דוד הכה את הפלשתי וַיְמִיתֵהוּ, אך מיד מסייג ומדגיש כי וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד. ההסבר לכך הוא שהמכה שהנחית דוד באבן הייתה מכה אנושה שסופה מוות ודאי, ולכן נחשב הדבר כאילו המית אותו, אך בפועל עדיין נותרה בגלית רוח חיים [מלבי"ם]. ציון העובדה שאין בידי דוד חרב בא להסביר את המגבלה שלו באותו רגע, שכן לא היה לו כלי שבאמצעותו יוכל לכרות את ראשו של הפלשתי ולהשלים את ההריגה באופן סופי [מצודת דוד].