בזמן שמערכות ישראל עמדו משותקות מפחד במשך ארבעים יום מול הפלשתי, מצב שבו אפילו גיבורים כאבנר חששו לצאת לקרב משום ששריונו של האויב הותיר רק נקודה פגיעה אחת וצרה בין עיניו וכל ניסיון לכוון אליה היה מסתיים במוות מהיר [אלשיך], התנהלה שגרת חייו השקטה של דוד.
המילים הֹלֵךְ וָשָׁב מצביעות על כך שדוד לא התגורר בקביעות בחצר המלכות [מצודת דוד]. תחת זאת, הוא נע הלוך ושוב ברציפות בין שני עולמות: מצד אחד שימש כנער המשרת והמנגן לפני המלך שאול, ומפעם לפעם חזר לביתו שבבית לחם כדי להמשיך ולרעות את צאן אביו [רש"י, ביאור שטיינזלץ].