לנוכח אימת האויב, חיילי ישראל משוחחים ביניהם על התגמול העצום וחסר התקדים שהמלך מציע למי שיעז להכות את הענק המחרף את המערכה. הלוחמים מפנים את תשומת הלב זה של זה למראה האויב ולכוונותיו, תוך פירוט ההבטחה המלכותית [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
במילה הַרְּאִיתֶם, האות ה"א משמשת כה"א השאלה והתמיהה [מצודת ציון, רד"ק]. בשל הבעת הפליאה, האות רי"ש נושאת דגש נדיר שנועד לחזק את הקריאה [רד"ק, מנחת שי]. בנוגע למילה יַעְשְׁרֶנּוּ, משמעותה היא שהמלך יעשה את הלוחם לאיש עשיר מאוד [רד"ק].
באשר להבטחה שאת בית אביו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לפטור מוחלט מתשלומי מסים ומעבודות השירות של משפט המלוכה. מנגד, יש המפרשים מושג זה מלשון חירות ואצולה, כלומר המלך יהפוך את משפחתו לשרי מלוכה גדולים ונכבדים לכל דבר [רד"ק].
הבטחתו הגורפת של המלך מעוררת סוגיות משפטיות מרתקות הנוגעות לתוקפה. בדרך כלל, הבטחה למתנה מרובה ומוגזמת עשויה להיחשב ככזו שניתן לחזור ממנה, אך מאחר שמדובר בהכרזה פומבית של מלך, חובה עליו לקיים אותה במלואה. בנוסף, ההבטחה מנוסחת עם ו"ו החיבור, מה שעלול ליצור ספק האם הכוונה שכל ההטבות יינתנו יחד לאותו אדם, או שמא מדובר בחלופות שונות שרק אחת מהן תינתן. כמו כן, ההתחייבות המלכותית כוללת פרטים שאינם קצובים ומדויקים, כדוגמת המונח "עושר גדול" או מתן פטור גורף לכל בית אביו. למרות קשיים אלו, ההבטחה תקפה לחלוטין משום שהמכה מספק טובה והנאה עצומה למלך ולעם, מה שמעניק תוקף מחייב גם להתחייבות שאינה קצובה [חומת אנך].
יתרה מזאת, ניתן היה לחשוב שהבטחה זו דומה לאדם הנמצא בסכנה ומבטיח שכר מופרז למי שיעביר אותו בבטחה או ירפא אותו, שלפי שורת הדין חייב לשלם למצילו רק את שווי העבודה הרגיל. אולם, בניגוד לפעולת חילוץ רגילה, כאן הניצחון תלוי בגבורתו ובזכותו הייחודית של הלוחם. משום כך, ההבטחה העצומה שניתנה לו מחייבת את המלך לשלם לו את כל השכר המופלג ללא כל הפחתה, בדיוק כפי שהובטח [חומת אנך].