הגעתו של דוד למחנה הצבא מהווה נקודת מפנה, המתרחשת בדיוק ברגע של הסלמה במתיחות מול הפלשתים. עם הגיעו, וַיִּטֹּשׁ דוד את הציוד שהביא עמו, כלומר עזב והניח אותו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הוא מפקיד את הציוד על יד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים. הפרשנים מסכימים כי מדובר בתפקיד רשמי במחנה – אדם שהיה ממונה על שמירת הציוד, הבגדים והחפצים של החיילים היוצאים לשדה הקרב [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לאחר שהשתחרר מהמשא, וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה – הוא מיהר אל קו החזית כדי לפגוש את אחיו שכבר היו מוצבים שם [מצודת דוד]. הגעתו של דוד ודרישתו בשלום אחיו מתרחשות בטרם החלה הלחימה עצמה. סמיכות הזמנים כאן משמעותית, שכן באותו יום ממש התרחש אירוע חריג שניפץ את השגרה המתוחה: גלית הפלשתי לא הסתפק ביציאה אל העמק שבין המחנות כפי שעשה עד כה, אלא העז והחל לטפס במעלה ההר לעבר הצד של ישראל. צעד מאיים זה, שנועד להטיל אימה על ידי התקרבות ממשית למחנה ישראל, הוא שהוביל לבהלה ולמנוסתם של החיילים מפניו, בדיוק כאשר דוד מגיע לזירה [אלשיך].