דוד מציג את ניסיונו הקרבי הייחודי כדי להוכיח את מסוגלותו, וזאת אף שאינו איש מלחמה במובן המקובל [ביאור שטיינזלץ]. המאבק בחיית הטרף התנהל בשני שלבים. בתחילה, דוד רדף אחרי החיה, הכה אותה וחילץ את השה מפיה. אולם החיה לא תמיד ברחה מפניו, ולעיתים הסתובבה, קמה עליו ותקפה אותו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
כאשר החיה תקפה, דוד נאבק בה פנים אל פנים. המילה וְהֶחֱזַקְתִּי משמעותה שאחז בחיה [מצודת ציון]. באשר למילה בִּזְקָנוֹ, הפרשנים מסבירים כי דוד תפס בפניה או בפרוותה של החיה [ביאור שטיינזלץ], ולמעשה לא אחז רק בשערות הזקן אלא תפס בחוזקה בלחי התחתונה כולה [רד"ק].
בשלב זה הכה דוד את החיה שוב והרג אותה, פעולה המתוארת במילה וַהֲמִיתִּיו, אשר נכתבת במקרא באופן ייחודי עם האות יו"ד ולאחריה דגש באות תי"ו [מנחת שי, רד"ק]. הריגת החיה נעשתה בידיים חשופות וללא שימוש בחרב, אלא רק באמצעות אותה אחיזה עוצמתית בלחי החיה [מלבי"ם].