שמואל א, פרק י״ז, פסוק מ״ג

קרה לכם פעם שהתכוננתם ברצינות לאתגר גדול, ופתאום גיליתם שהצד השני מגיע בצורה שהפתיעה אתכם לגמרי? זה בדיוק מה שמרגיש גוליית הענק רגע לפני הקרב. הוא ציפה להילחם מול לוחם רשמי עם שריון וחרב, אבל אז הוא רואה את דוד מתקרב אליו בלי שום ציוד מלחמה רגיל. גוליית מרגיש שדוד מנסה להעליב ולהשפיל אותו, והוא שואל בכעס רב הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת. הוא בעצם אומר שמקל אולי מתאים כדי לגרש כלב, אבל הוא בטח לא נשק שראוי להילחם בו נגד ענק כמוהו. אבל בתוך המילים של גוליית מסתתר סוד שעזר לדוד לנצח. גוליית מתלונן רק על המקל, ולא מזכיר בכלל את האבנים. הסיבה לכך היא שדוד החביא את האבנים בתוך הילקוט שלו. בגלל שגוליית לא ראה אותן, הוא לא נזהר מהן, וזה מה שהוביל בסוף להפסד שלו. מתוך כל הכעס והעלבון, וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו. גוליית משתמש בשמות של האלילים שלו כדי לאחל לדוד דברים רעים, ובאותו הזמן הוא גם פוגע ומזלזל בכבודו של ה'.