שמואל א, פרק י״ז, פסוק כ״ז

קרה לכם פעם שרציתם להתנדב למשימה חשובה מאוד, אבל לא רציתם להיראות גאוותנים? זה בדיוק מה שקרה לדוד הצעיר במחנה ישראל. כולם פחדו מהענק הפלשתי, ודוד שאל שוב ושוב איזה פרס יקבל מי שיעז להילחם בו. העם עונה לו כַּדָּבָר הַזֶּה, כלומר הם חוזרים ומספרים לו על ההבטחה של המלך, שמי שינצח יזכה לעושר ויתחתן עם בת המלך. אולי תחשבו לעצמכם למה בכלל צריך פרס על משהו שהוא חובה של כל אחד, כמו להגן על עם ישראל ולשמור על כבוד ה׳. התשובה היא שהפרס הענק ניתן על האומץ הנדיר. אדם שמוכן לעמוד מול אויב מפחיד כל כך, מראה גבורה מיוחדת שראויה לכבוד גדול. אבל למה דוד שאל על הפרס כל כך הרבה פעמים? דוד היה צנוע ולא רצה לגשת ישר למלך שאול ולהציע את עצמו למלחמה, כדי לא להצטייר כמתרברב. במקום זאת, הוא שאל את האנשים מתוך תקווה שהשמועה תעבור מאדם לאדם עד שתגיע למלך. המילה לֵאמֹר מסבירה לנו שהאנשים אכן התכוונו להעביר את הדברים הלאה אל המלך, וכך דוד קיווה שהמלך הוא זה שיקרא לו.