ניסיתם פעם לדמיין איך נראה ענק כבד שמתכונן לקרב? כשגלית קולט שסוף סוף מישהו מעז לצאת מולו, הוא מתחיל לצעוד לעבר דוד. הוא היה הֹלֵךְ וְקָרֵב, והמילים האלה חושפות משהו מעניין על צורת ההליכה שלו. בגלל ששריון המתכת וכלי הנשק שעליו היו כל כך כבדים, גלית פשוט לא יכול היה לנוע במהירות. הוא נאלץ להתקדם באיטיות רבה, צעד אחר צעד.
אבל המילה וְקָרֵב לא מסבירה רק את האיטיות, אלא גם את מה שגלית הרגיש בלב. הוא צעד ברוגע ומתוך ביטחון עצמי מוחלט, כי הוא סמך על הכוח העצום שלו ולא דאג כלל. וכך, לאט ובשיא הביטחון, הוא צועד קדימה, כשממש לפניו הולך העוזר שסוחב עבורו את המגן הגדול, שנקרא הַצִּנָּה.