לאחר המתנה, הפלשתי מבחין בלוחם היוצא למולו ומתחיל להתקדם לעברו. הוא הֹלֵךְ וְקָרֵב לעבר דוד באיטיות, צעד אחר צעד, משום שכובד שריונו וכלי מלחמתו מונע ממנו לנוע במהירות. אופן התקרבות זה מעיד גם על ביטחונו העצמי העצום של גלית, שצועד מתוך תחושת שגרה וללא צורך לאזור אומץ. בעודו מתקדם לאיטו בביטחון גמור, הולך לפניו האיש הנושא את מגינו, היא הַצִּנָּה.
שמואל א, פרק י״ז, פסוק מ״א
וַיֵּ֙לֶךְ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔י הֹלֵ֥ךְ וְקָרֵ֖ב אֶל־דָּוִ֑ד וְהָאִ֛ישׁ נֹשֵׂ֥א הַצִּנָּ֖ה לְפָנָֽיו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.