קרה לכם פעם שרציתם לעשות מעשה אמיץ, אבל אח גדול או חבר כעסו עליכם מאוד? לפעמים הכעס הזה מגיע דווקא מתוך דאגה גדולה. כשדוד מדבר עם החיילים ורוצה להילחם בפלשתי, אחיו הגדול אליאב שומע אותו וכועס. אליאב בטוח שדוד מכניס את עצמו לסכנת חיים נוראה שהוא לא יוכל להינצל ממנה. מתוך הכעס והדאגה, אליאב מאשים את דוד בשני דברים.
קודם כל, הוא שואל אותו לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ, כלומר, למה בכלל באת לשדה הקרב? אליאב לא ידע שאבא שלהם הוא זה ששלח את דוד. הוא חשב שדוד הגיע סתם כך על דעת עצמו רק לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה, כדי להסתכל על הקרב מתוך סקרנות ובלי לקחת אחריות.
ההאשמה השנייה של אליאב קשורה לתפקיד של דוד כרועה צאן. הוא גוער בו ושואל וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ, כלומר, למי עזבת את הכבשים? ועוד בַּמִּדְבָּר, שזה אזור מסוכן שיש בו חיות טרף ושודדים. אליאב חושב שההתנהגות של דוד מראה על חוסר אחריות. הוא אומר לו שזה קורה בגלל זְדֹנְךָ, מילה שפירושה הפקרות וקלות דעת, כי דוד גם מסכן את עצמו וגם עוזב את הצאן. בנוסף, הוא מאשים אותו במידת רֹעַ לְבָבֶךָ, בגלל שהשאיר את הכבשים לבדן בלי שום הגנה.