שמואל א, פרק י״ז, פסוק כ״ח

תגובתו הכועסת של אליאב נובעת מדאגה לחייו של דוד, לאחר שהבין כי בכוונתו להילחם בפלשתי. מכיוון שאליאב אינו יודע שאביהם שלח את דוד, הוא שואל אותו לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ לחזית על דעת עצמך, ומאשים אותו שהגיע אך ורק לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה מתוך סקרנות ילדותית כדי לצפות בקרב. כמו כן, הוא גוער בו ושואל וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ, כלומר עזבת, את הצאן בַּמִּדְבָּר, אזור מרעה החשוף לסכנות של חיות טרף ושודדים. אליאב קושר את ההגעה העצמאית לחזית למידת זְדֹנְךָ, המבטאת הפקרות, קלות דעת וסיכון עצמי, ואילו את עזיבת הצאן חסר ההגנה הוא מייחס למידת רֹעַ לְבָבֶךָ.