שמואל א, פרק י״ז, פסוק מ״ז

עצרתם פעם לחשוב מה נותן לאדם את האומץ לעמוד מול לוחם ענק, בלי שום שריון או כלי נשק רגיל? כשדוד עומד מול גלית, כל עם ישראל מסתכל עליו במתח. דוד מנצל את הרגע הזה כדי ללמד את העם שיעור חשוב באמונה. הוא מסביר להם שה' הוא זה שיְהוֹשִׁיעַ, כלומר יביא את הישועה וההצלה. דוד מכריז כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית ה' עוזר לנו לנצח. הוא אומר זאת קודם כל כי באמת אין לו ביד שום חרב או חנית, אבל יש כאן מסר עמוק יותר. עד לאותו רגע, בני ישראל חשבו שהם צריכים להילחם עם כלי נשק רגילים, ושה' רק עוזר להם קצת לנצח. דוד מראה להם שההצלה של ה' בכלל לא תלויה בנשק של בני אדם. דוד ממשיך ואומר כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה. הוא כל כך בטוח בניצחון שלו, כי הוא יודע שזו לא מלחמה על הכבוד האישי שלו. גלית זלזל בעם ישראל ובה', ולכן זו המלחמה של ה'. כשנלחמים למען ה', הוא זה שפועל ודואג לניצחון. מתוך הביטחון העצום הזה, דוד מבטיח וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ. ה' ימסור את האויב לידיים של עם ישראל באופן מוחלט, בלי שהם יצטרכו להשתמש אפילו פעם אחת בקשת, מגן או חרב.