תארו לעצמכם שתי קבוצות גדולות שעומדות זו מול זו, מוכנות לקרב, ופתאום הכול נעצר. לוחם אחד ענק צועד קדימה ומציע משהו מפתיע. גוליית פונה אל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל, כלומר אל הצבא המסודר והמאורגן של בני ישראל, ושואל אותם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה. הוא בעצם מציע במקום מלחמה גדולה בין כולם, למנוע את ההתנגשות ולתת רק לנציג אחד להילחם בשם כל העם.
אבל גוליית לא רק מציע הצעה, הוא גם מנסה להחליש את הביטחון של בני ישראל ולהעליב אותם. הוא אומר להם הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל. הוא מתנשא עליהם ומציג את עצמו כאדם חשוב וחופשי, בזמן שהוא קורא להם משרתים פשוטים של המלך שאול. הוא כאילו אומר להם שזה בכלל לא לכבוד שלו להילחם בהם, אבל הוא מוכן לתת להם את ההזדמנות.
בסוף דבריו הוא דורש מהם בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי. המילה בְּרוּ פירושה בחרו. גוליית אומר להם לבחור לוחם אחד שיירד אליו. כשהוא מבקש שיביאו אליו איש, הוא בעצם קורא תיגר ומצפה שהמלך שאול בעצמו ירד להילחם מולו פנים אל פנים.