שמואל א, פרק י״ז, פסוק ח׳

גוליית פונה אל החיל המאורגן, מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל, ושואל לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה, מתוך רצון לברר את שאלת המרד והשעבוד של ישראל באמצעות קרב יחיד במקום מלחמה כוללת. כחלק מלוחמה פסיכולוגית הוא מכריז הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל, אמירה המבטאת התנשאות של אדם חופשי המוחל על כבודו להילחם במשרתים נחותים, או לחלופין התפארות של לוחם פשוט בניצחונותיו בעבר לעומת חולשת שאול. כדי לפתותם הוא מציע יתרון מדומה, שבו הלוחם הישראלי יתקוף ראשון בעוד הוא יתגונן בשריונו הכבד. לבסוף הוא דורש בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי, כלומר בחרו ובררו לכם לוחם, כקריאת תיגר המכוונת ישירות לשאול המלך. בקשתו להביא אִישׁ טומנת בחובה גם התרסה כלפי ה', אשר הגיב לכך במפלתו של גוליית על ידי דוד.