תארו לעצמכם צבא שלם שנמצא בשדה הקרב כבר ארבעים יום. החיילים עייפים, ופתאום הם מגלים שהאוכל בתיקים שלהם פשוט נגמר! זה בדיוק מה שקרה ללוחמי ישראל. בגלל שהמלחמה התעכבה כל כך הרבה זמן, ישי מחליט לשלוח מזון לבנים שלו שנמצאים בחזית. ישי יודע שבמשך היום אי אפשר בכלל להתקרב ולדבר איתם, כי יש קרבות חזקים מאוד בעמק מול הפלשתים. הזמן היחיד שבו דוד יוכל לפגוש אותם הוא בלילה, כשהצבאות עוצרים את הלחימה ונחים עד הבוקר.
לכן, ישי מצייד את דוד ומבקש ממנו לקחת אֵיפַת, שזו מידה גדולה מאוד, שמלאה בקָּלִיא. אלו בעצם שיבולים שקלו אותן באש, והן ממש כמו ממתק טעים של גרעינים. בנוסף, הוא שולח איתו גם וַעֲשָׂרָה לֶחֶם, שהם עשר כיכרות או חלות לחם. כדי להיות בטוח שהאספקה תגיע כמה שיותר מהר, ישי אומר לדוד וְהָרֵץ, כלומר עליו להזדרז, לרוץ ולהביא את האוכל מיד אל אֶחָיו שבמחנה.