שמואל א, פרק י״ז, פסוק נ״ח

נסו לדמיין את הרגע שבו אתם עומדים מול המלך בכבודו ובעצמו, והוא מסתכל עליכם בהתפעלות ורוצה לדעת עליכם הכל. זה בדיוק מה שקרה לדוד אחרי הניצחון הגדול שלו. המלך שאול עומד מול הגיבור הצעיר ורוצה להכיר אותו באמת. אולי תתפלאו הרי דוד כבר ניגן לשאול בעבר, אבל באותו זמן שאול היה במצב רוח קשה ומבולבל, ולכן רק עכשיו הוא יכול להתרשם באמת מהאופי של דוד ומהמשפחה שלו. כשהמלך שואל בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר, הוא לא סתם מבקש לדעת את שמו. שאול ממש מתפלא איך נער כל כך צעיר הוא כל כך אמיץ ומצליח, וחושב שאולי הוא מגיע ממשפחת מלוכה חשובה. דוד עונה לו בענווה גדולה שהוא בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי. בתשובה הזו דוד מרגיע את המלך ומסביר לו שאין לו מה לחשוש למעמדו. הוא בעצם אומר: אם אבא שלי החשוב הוא עבד שלך, אז בטוח שגם אני עבד שלך, והניצחון שלי הוא בעצם הניצחון שלך. בנוסף, דוד מסביר שההצלחה הפלאית שלו הגיעה בזכות אבא שלו, שהיה אדם צדיק ונקי מחטא. בסוף דוד מוסיף שהוא בֵּית הַלַּחְמִי, כלומר מגיע מהעיר בית לחם. כך שאול יכול לבדוק לאיזו משפחה הוא שייך. מעבר לכך יש כאן גם רמז לכוחו של דוד, כי המילה לחמי מזכירה את המילה מלחמה, ודוד מעיד על עצמו שהוא מגיע ממשפחה של אנשי מלחמה וגיבורים.