חשבתם פעם איך מרגיש הרגע המותח ביותר, כשהכל תלוי בקליעה אחת קטנה ומדויקת? ברגע ההכרעה של הקרב, דוד עומד מול הלוחם הענק והמשוריין. דוד שולח את ידו אל הכלי, שהוא תיק הרועים הפשוט שלו שבו שמר את האבנים. הוא מוציא אבן אחת וויקלע, כלומר הוא מסובב את הקלע שלו ויורה את האבן בכוח עצום.
האבן עפה באוויר ופוגעת בדיוק אל מצחו, על המצח של הפלשתי. איך אבן קטנה מצליחה לפגוע בלוחם שעוטה על עצמו שריון וכובע נחושת? האבן פשוט פגעה במקום קטן שהיה מגולה ולא מוגן מספיק. הפגיעה הזו הייתה כל כך מדויקת, כי ה' הוא זה שהכווין את האבן בדיוק למטרה. העוצמה הייתה כה רבה עד שותטבע האבן, היא ממש חדרה ושקעה פנימה.
בעקבות המכה, הפלשתי נופל על פניו ארצה. זה אולי נשמע קצת מפתיע, כי בדרך כלל כשמקבלים מכה מקדימה נופלים אחורה. אבל בגלל שהאבן גרמה לו לחולשה גדולה ולעילפון, הוא פשוט איבד את שיווי המשקל שלו וצנח קדימה אל האדמה תחת המשקל הכבד של גופו.