דוד מושיט את ידו אל הכלי, כלי הרועים שבו הונחו האבנים, ויקלע את האבן בכוח רב באמצעות הקלע. בהכוונת השגחת ה' פוגעת האבן בדיוק אל מצחו, על מצחו של הפלשתי, בין אם באזור מגולה משריון ובין אם בנס שבו נקבה את כובע הנחושת. האבן חודרת ושוקעת עמוק בתוך ראשו, כלומר ותטבע בו, והפלשתי קורס תחת משקל גופו ויפול על פניו ארצה. נפילה זו קדימה מוסברת כאובדן שיווי משקל טבעי, או כנס שנועד לחסוך לדוד הליכה לאורך קומתו האדירה ולטמון בעפר את הפה שחירף את ה'.
שמואל א, פרק י״ז, פסוק מ״ט
וַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד אֶת־יָד֜וֹ אֶל־הַכֶּ֗לִי וַיִּקַּ֨ח מִשָּׁ֥ם אֶ֙בֶן֙ וַיְקַלַּ֔ע וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י אֶל־מִצְח֑וֹ וַתִּטְבַּ֤ע הָאֶ֙בֶן֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיִּפֹּ֥ל עַל־פָּנָ֖יו אָֽרְצָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.