שמואל א, פרק י״ז, פסוק כ״ד

מראהו המפלצתי והחסון של הפלשתי הטיל אימה וייאוש על מחנה ישראל. בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ עולה לקראתם, תגובתם הישירה הייתה נסיגה פיזית, ולכן וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד. תוך כדי הבריחה שוחחו החיילים על החרפה שממיט הפלשתי ועל הפרס שהבטיח המלך למנצח, שכלל עושר, נישואים לבת המלך ופטור ממסים. אווירה זו של חרדה ושיח על התגמול שררה במחנה עוד בטרם הגעתו של דוד. כאשר דוד בירר את פרטי ההבטחה, הוא עשה זאת לא מתוך רצון לזכות בפרס, אלא מתוך שאיפה להסיר את החרפה מעל מערכות ה'.