קרה לכם פעם שהלכתם בדרך, נתקלתם באבן ונפלתם, ואז קמתם ושוב נתקלתם באותה האבן בדיוק? סביר להניח שבפעם השלישית כבר תבינו שצריך לפקוח עיניים ולשנות כיוון. הנביא פונה לעם ישראל ומשווה אותם לאדם שכל הגוף שלו כואב ופגוע, אבל במקום לנסות להתרפא ולשנות את דרכיו, הוא ממשיך באותה הדרך בדיוק.
ה' שואל את העם עַל מֶה תֻכּוּ, כלומר, איזו תועלת יש בלהביא עליכם עונשים נוספים? עונשים אמורים להיות כמו תרופה מרה שעוזרת לרפא מחלה, כדי לעורר אותנו לחשוב ולתקן את המעשים שלנו. אבל אצלכם התרופה פשוט לא עובדת. במקום להבין את הרמז ולתקן, אתם עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה. המילה סָרָה פירושה לסטות ולסור מן הדרך הישרה אל דרך של מעשים לא טובים.
כדי להסביר עד כמה המצב עצוב, הנביא אומר כָּל רֹאשׁ לָחֳלִי וְכָל לֵבָב דַּוָּי. זהו משל שבו העם דומה לגוף שהאיברים הכי חשובים בו נפגעו. הראש ספג מכה חזקה עד שהפך להיות חולה, וזהו הפירוש של המילה לָחֳלִי. גם הלב מרגיש כאב קבוע וממושך, וזהו הפירוש של המילה דַּוָּי. הראש והלב הם כמו המנהיגים של הגוף שלנו. כשהם חולים, כל שאר האיברים חלשים ומרגישים את הכאב. ה' רוצה שהעם יבין שהכאב הזה לא קרה במקרה, אלא הוא קריאה אוהבת עבורם לעצור, לתקן את המעשים ולחזור אל הדרך הטובה והבריאה.