קרה לכם פעם שקיבלתם מכה כואבת, אבל במקום לטפל בה ולשים עליה תחבושת, פשוט התעלמתם והיא רק החמירה? הנביא משתמש בציור דומה כדי לתאר את המצב הרוחני של עם ישראל. הוא מדמה את העם לאדם שפצוע בכל גופו. כשהוא אומר שהפגיעה היא מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, הוא מסביר שלא נשאר בגוף אפילו מקום אחד בריא ושלם, כלומר אֵין בּוֹ מְתֹם. הנביא בעצם רומז כאן על החברה כולה: כף הרגל מסמלת את האנשים הפשוטים, והראש מסמל את המנהיגים. כולם, מהאדם הפשוט ביותר ועד למנהיג החשוב ביותר, חטאו והתרחקו מהדרך הטובה.
הנביא ממשיך ומתאר סוגים שונים של פגיעות: פֶּצַע שהוא מכה פתוחה, וְחַבּוּרָה שהיא מכה פנימית מתחת לעור, וּמַכָּה טְרִיָּה שהיא מכה חדשה ולחה שעוד לא התחילה להתרפא. החלק העצוב ביותר הוא שאף אחד לא מנסה לרפא את הפצעים האלה. לֹא זֹרוּ עליהם אבקת רפואה, וְלֹא חֻבָּשׁוּ אותם כדי להגן עליהם, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן כדי להרגיע את הכאב. חוסר הטיפול הזה הוא בעצם משל לעקשנות של העם. למרות כל הצרות והקשיים שהגיעו אליהם מאת ה', הלב שלהם נשאר אטום. הם לא עוצרים אפילו לרגע אחד כדי לחשוב על המעשים שלהם ולחזור בתשובה, שזהו הריפוי האמיתי שהם כל כך זקוקים לו.