תארו לעצמכם שאתם רואים סופה אדירה מתקרבת מרחוק, כזאת שאי אפשר לעצור או להתחבא מפניה. באותו זמן, עם ישראל הרגיש בטוח מדי והתנהג בחוסר אכפתיות, כאילו האנשים ישנים ולא שמים לב לשום סכנה. כדי לעורר אותם ולנער את הגאווה שלהם, ה׳ שולח מולם צבא אויב, את מלך אשור. הצבא הזה מתואר במילים חזק ואמץ לאדני. המילה חזק מסבירה שיש לאויב כוח עצום ברגע ההתקפה, והמילה אמץ אומרת שהכוח הזה לא נחלש, והוא ממשיך מבלי להתעייף.
הסערה שהאויב מביא איתו מגיעה בשני שלבים. השלב הראשון הוא כזרם ברד המגיע יחד עם שער קטב, שזו רוח סערה הרסנית. הברד נופל בפתאומיות ושובר את כל מה שעומד בדרכו. השלב השני הוא כזרם מים כבירים שטפים, כלומר שיטפון של מים רבים וחזקים. הברד שובר דברים אבל משאיר אותם במקום, ואילו המים שוטפים ולוקחים הכל למקום רחוק מאוד. כך בדיוק פועל האויב: קודם הוא פוגע בארץ, ואז הוא שוטף את העם ולוקח אותו לגלות בארץ זרה. הברד פוגע באנשים שגרים בהרים הגבוהים, והשיטפון מגיע לאלה שגרים בעמקים הנמוכים, כך שאף אחד לא יכול לחמוק מהסערה הזו. בסופו של דבר, ה׳ לוקח את כל הגאווה של העם ומשליך אותה בכוח אל האדמה, וזה מה שמתואר במילים הניח לארץ ביד.