ישעיהו, פרק ל׳, פסוק י״א

קרה לכם פעם שמישהו העיר לכם שוב ושוב על ההתנהגות שלכם, וכל מה שרציתם זה שהוא פשוט יפסיק ויעזוב אתכם בשקט? זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל כלפי הנביאים. העם היה עייף מלשמוע בכל יום הדרכות על מוסר והתנהגות טובה. הם רצו לחיות בדיוק איך שמתחשק להם, בלי שאף אחד יגיד להם מה לעשות. לכן, הם פונים אל הנביאים ואומרים להם סוּרוּ מִנֵּי דֶרֶךְ הַטּוּ מִנֵּי אֹרַח. המילה מִנֵּי פירושה פשוט "מן", והבקשה הַטּוּ משמעותה להטות את הרגליים ולפנות מהדרך. העם בעצם דורש מהנביאים לזוז מהדרך הישרה שבה הם מנסים להדריך אותם, ולעזוב אותם במנוחה. אבל הם לא עוצרים שם, אלא מוסיפים דרישה ואומרים הַשְׁבִּיתוּ מִפָּנֵינוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. הם מבקשים מהנביאים להפסיק לדבר איתם בשם ה' ולסלק את הנוכחות שלו מהחיים שלהם. הם בחרו להשתמש דווקא בשם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כי ה' הוא קדוש ומבקש גם מאיתנו להתנהג בקדושה ובטוב. העם פשוט לא רצה שום קשר לקדושה הזו, והעדיף לנהל את החיים שלו לגמרי בעצמו.