תארו לעצמכם שאתם הולכים ביער ופתאום שומעים שאגה אדירה של אריה. הקול הזה כל כך חזק שהוא גורם לכל מי ששומע אותו לעצור במקום מרוב פחד. הנביא משתמש בתחושה הזו כדי לתאר צבא חזק של אויב שמתקרב. הוא קורא לאויב כַּלָּבִיא, שזה שם מיוחד לאריה בוגר וחזק מאוד, כי הקול שהאויב משמיע הוא עוצמתי כמו שאגה של אריה גדול. אבל הצבא לא רק שואג פעם אחת, אלא גם מרעיש כַּכְּפִירִים, כמו גורי אריות. גורי אריות נוהגים להרעיש שוב ושוב בלי הפסקה, וכך כל חיילי האויב צועקים יחד כדי להפחיד.
הנביא מוסיף שהאויב גם וְיִנְהֹם, כלומר ישמיע קול עמוק. בדרך כלל אריה נוהם כשהוא רעב ומתוסכל, אבל האויב הזה כל כך רוצה עוד ועוד, שהוא נוהם אפילו כשהוא כבר מחזיק בשלל שלו, כי הוא אף פעם לא שבע. כל הרעש הזה אינו סתם איום, אלא האויב באמת וְיֹאחֵז טֶרֶף. בדיוק כמו שאריה שואג כשהוא כבר תפס את הציד שלו, כך האויב יכבוש ויקח את מה שהוא רוצה. אחרי שהוא יקח את השלל, הוא וְיַפְלִיט אותו, כלומר יחביא וישמור עליו היטב במקום סתר, כדי שאף אחד לא יוכל לקחת את זה ממנו בחזרה. בגלל העוצמה הגדולה של האויב, המצב הוא שוְאֵין מַצִּיל, כי לא ימצא שום כוח שיוכל לעמוד מולו ולהושיע.