נסו לדמיין גינה יפהפייה ומושקעת, שיום אחד פשוט מפסיקים להגן עליה. מה לדעתכם יקרה לה? לאחר שבעל הכרם טיפל בכרם שלו באהבה רבה והכרם לא הצמיח ענבים טובים, הוא מחליט מה יהיה העונש. הוא לא הורס את הכרם בעצמו, אלא פשוט מסיר את ההגנות שעוטפות אותו ומשאיר אותו לבד. באותם ימים נהגו לשמור על כרמים בעזרת שתי חומות הגנה, וכעת שתיהן ייהרסו שלב אחר שלב.
תחילה, בעל הכרם אומר הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ. המשוכה היא גדר של קוצים דוקרים שנועדה למנוע כניסה בכוח. ברגע שמסירים אותה, הכרם הופך לְבָעֵר, כלומר לשטח מרעה פתוח שחיות יכולות להיכנס אליו בקלות ולאכול את כל הצמחים.
בשלב השני, הוא אומר פָּרֹץ גְּדֵרוֹ. הגדר היא החומה המרכזית והחזקה שעשויה מאבנים ועצים. כשהיא נשברת ונופלת, הכרם הופך לְמִרְמָס, מקום שבהמות ואנשים נכנסים אליו ורומסים אותו לחלוטין מתחת לרגליים.
הכרם הזה הוא בעצם משל. החומות והקוצים מסמלים את השמירה וההשגחה של ה' על עם ישראל. כשה' מסיר את ההגנה שלו, העם נשאר חלש ופגיע, ללא כוח לעמוד מול עמים אחרים ומול סכנות שונות.