ה' נטש את בית המקדש, האויב הבבלי יצא לתקוף, והתושבים נאלצו לגלות מביתם, ממש כפי שאריה צעיר עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ ונוטש את סבך העצים שבו שכן. בעקבות עזיבה מוחלטת זו, שבאה לאחר שהעם לא למד מוסר, התוצאה היא כִּי הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה. החורבן התרחש מִפְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה, כלומר בגלל חרבו של האויב האכזר המדכא את העם, אשר פועל כאדם שכור מיין או כצבא הנושא דגל עם סמל של יונה. אולם, זעמו של האויב אינו מקרי, אלא נובע וּמִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ של ה', המשתמש במדכאים ככלי שרת כדי להעניש את העם.
ירמיהו, פרק כ״ה, פסוק ל״ח
עָזַ֥ב כַּכְּפִ֖יר סֻכּ֑וֹ כִּֽי־הָיְתָ֤ה אַרְצָם֙ לְשַׁמָּ֔ה מִפְּנֵי֙ חֲר֣וֹן הַיּוֹנָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.