תארו לעצמכם אריה חזק וצעיר שקם ויוצא מתוך סבך העצים שבו הוא גר. לאן הוא הולך ולמה הוא עוזב את הבית שלו? הנביא משתמש בתמונה המיוחדת הזו כדי להסביר מה קרה בזמן החורבן. המילים עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ מתארות עזיבה של אריה את המקום שלו. הפרשנים מסבירים שכמו אריה שעוזב את המאורה שלו, כך ה׳ עזב את בית המקדש. בגלל שהעם לא התנהג כמו שצריך ולא למד מטעויות, ה׳ התרחק מהם.
התוצאה של העזיבה הזו הייתה כִּי הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה, כלומר הארץ הפכה להיות ריקה, עזובה ועצובה. הנביא מסביר שהחורבן קרה משתי סיבות שקשורות אחת לשנייה. הסיבה הראשונה היא מִפְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה. המילה "היונה" כאן לא מתארת את הציפור שאנחנו מכירים, אלא מגיעה ממילה שמשמעותה הצקה ופגיעה. הכוונה היא לכעס של האויב שמגיע כדי לפגוע בעם ולקחת את הרכוש שלו. הסיבה השנייה והכי חשובה היא וּמִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ. הכעס של האויב לא הגיע סתם כך במקרה. האויב הוא בעצם רק שליח, והוא מגיע בגלל הכעס של ה׳ על המעשים הלא טובים של העם.