ירמיהו, פרק ד׳, פסוק ח׳

קרה לכם פעם שהבנתם שעשיתם טעות, והרגשתם עצב גדול בלב רק מעצם הידיעה שפגעתם במישהו שאתם אוהבים? הנביא ירמיהו פונה לעם ישראל ומבקש מהם להרגיש בדיוק את אותו הצער. הוא מסביר להם שעַל זֹאת, בגלל השמועות הרעות והצרות שבאות עליהם, הם צריכים להראות חרטה עמוקה. הנביא מבקש מהם לעשות שלוש פעולות של אבל: חִגְרוּ, כלומר תלבשו על עצמכם בגד מחוספס עשוי משק, סִפְדוּ, תגידו מילים עצובות של פרידה וצער, וְהֵילִילוּ, תשמיעו קולות של בכי. הנביא מסביר להם שהם חייבים לעשות זאת כי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף ה', הכעס של ה' עדיין לא עבר מִמֶּנּוּ, כלומר מעם ישראל. הסיבה שהכעס נשאר היא שהעם עדיין לא תיקן את המעשים שלו ולא חזר בתשובה. הנביא מלמד אותם כאן דבר עמוק מאוד, הצער האמיתי והגדול ביותר של העם לא צריך להיות על הצרות עצמן, אלא על ההבנה שהם אלו שגרמו לה' להתרחק מהם. על הפגיעה הזאת בקשר עם ה' ראוי לבכות, ללבוש שק ולבקש סליחה מכל הלב.