יהושע, פרק כ״ד, פסוק כ״ו

במעמד כריתת הברית מנציח יהושע את התחייבות העם לחוקים, כאשר וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שהם דברי הברית, ויש אומרים שמדובר בפסוקים החותמים את התורה או בפרשת ערי המקלט. את הכתוב הוא צירף לכתבי הקודש בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים, או שהצפינו במקום שבו הונח ספר התורה עצמו. כדי לתת תוקף נצחי למעמד וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם כמצבת זיכרון, ויש המפרשים שהייתה זו אבן חלולה ששימשה כארגז לאחסון ספרו. את האבן הציב תַּחַת הָאַלָּה, שהוא אילן היסטורי מימי האבות או מזוזות השער, במקום אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ה'. מקום זה הוא העיר שכם שזכתה לקדושה זמנית בזכות הבאת ארון הברית, ויש הסבורים שהמעמד התרחש במשכן הקבוע בשילה.