קרה לכם פעם ששמעתם סיפור היסטורי מרתק, ופתאום גיליתם שמי שעומד מולכם ממש היה שם בעצמו? זה בדיוק מה שקרה כשיהושע דיבר אל העם. הוא מזכיר להם את הניסים הגדולים ואומר את המילה וָאוֹצִיא. ה׳ לא רק הוציא את בני ישראל ממצרים, אלא הוביל אותם בכוונה אל ים סוף כדי שהמצרים ירדפו אחריהם. הסיבה לכך הייתה כדי לעשות עוד ניסים גלויים וגדולים, וכך העם יאמין בה׳ באמונה שלמה ובלי שום ספק.
כשיהושע מתאר את ההגעה אל הים, הוא אומר וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה, כלומר הגעתם ממש עד לשפת ים סוף. אבל רגע, למה הוא פתאום פונה אליהם ישירות ואומר "אתם באתם"? הרי לפני רגע הוא דיבר על אֲבוֹתֵיכֶם, האבות שלהם. התשובה הפשוטה והמרגשת היא שבין האנשים שעמדו שם והקשיבו ליהושע, היו זקנים שעברו את הים ועדיין היו בחיים. הם אלה שראו במו עיניהם איך וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם, והם אלה שחוו בעצמם את הנס העצום של קריעת ים סוף.