יצא לכם פעם לבנות מגדל גדול מקוביות, ואז לפרק אותו ולהשאיר על השטיח ערימה של חלקים מבולגנים שאף אחד לא מסדר? משהו דומה קרה לעיר שיהושע ובני ישראל כבשו. אחרי שהעיר נשרפה, היא נהרסה לגמרי. אפילו השם של העיר, הָעָי, מגיע כנראה מהמילים "עי חורבות", שזה אומר מקום הרוס, כדי להזכיר לכולם שזו עיר שחרבה. התנ"ך מתאר שהעיר הפכה להיות תֵּל־עוֹלָם, כלומר ערימה גדולה של הריסות ואבנים שנועדה להישאר ככה לתמיד מבלי שאף אחד יפנה אותה. למרות שכתוב שהיא תישאר הרוסה לנצח, זו בעצם צורת דיבור של הגזמה. התנ"ך משתמש במילים האלה רק כדי להדגיש עד כמה ההרס היה מוחלט, וכדי שהזיכרון של מה שקרה שם יישאר לעוד שנים רבות.
יהושע, פרק ח׳, פסוק כ״ח
וַיִּשְׂרֹ֥ף יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑י וַיְשִׂימֶ֤הָ תֵּל־עוֹלָם֙ שְׁמָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.