במדבר, פרק י״ד, פסוק ב׳

פרשת שלח

Numbers 14:2Sefaria

וַיִּלֹּ֙נוּ֙ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֔ן כֹּ֖ל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיֹּאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם כׇּל־הָעֵדָ֗ה לוּ־מַ֙תְנוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם א֛וֹ בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֖ה לוּ־מָֽתְנוּ׃

קרה לכם פעם שממש פחדתם ממשהו חדש, עד שהרגשתם שאתם מעדיפים לחזור אחורה למצב הקודם, רק לא להתמודד עם הפחד? בבוקר שאחרי חזרת המרגלים קרה משהו עצוב. במקום לסמוך על ה', הפחד השתלט על כולם במהירות עצומה. דברים שאמרו כמה מרגלים בודדים גרמו לעם שלם לאבד את התקווה.


בני ישראל התחילו להתלונן. המילה וַיִּלֹּנוּ מתארת את הכעס והתמרמרות של כולם. אבל מי שבאו בטענות ישירות למשה ולאהרן היו כׇּל הָעֵדָה, כלומר המנהיגים ונציגי הציבור שדיברו בשם כולם. הם האשימו אותם שהוציאו אותם ממצרים רק כדי למסור אותם בידי האויב.


מתוך הייאוש הגדול, העם מבקש בקשה קשה. כשהם אומרים את המילה לוּ, הם בעצם מבקשים ואומרים "הלוואי". הם צועקים לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, כלומר, הלוואי שהיינו מסיימים את חיינו בשקט ובשלום שם. וכיוון שזה כבר לא אפשרי, הם מבקשים את האפשרות השנייה והפחות גרועה בעיניהם: אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ. כשהם משתמשים במילה וּמַתְנוּ, האות ו' משמשת כחיבור שפירושו "מי ייתן ו...".


המפרשים מסבירים שהעם לא פחד מעצם סיום החיים, אלא מאיך שזה יקרה. הם העדיפו סיום טבעי ושקט במיטה, מאשר להיכנס למלחמה מפחידה מול אויב חזק, שבה הם דאגו שהמשפחות והילדים שלהם יישארו ללא הגנה.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק א׳
פסוק ג׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.