קרה לכם פעם שהבנתם שעשיתם טעות, ובמקום להקשיב לכללים ניסיתם לעשות את הדברים בדרך שלכם ובכוח? זה בדיוק מה שקרה לקבוצה מבני ישראל. אחרי חטא המרגלים, כשה' קבע שהעם יישאר במדבר, הייתה קבוצה שהחליטה לצאת למסע אל ארץ ישראל בלי רשות.
התורה אומרת עליהם וַיַּעְפִּלוּ. המשמעות של המילה הזו היא עקשנות וחוצפה. למרות שמשה רבנו הזהיר אותם לא לעלות, הם היו כל כך בטוחים בעצמם שהם התעלמו מהאזהרות שלו והחליטו לטפס אל ההר בכל זאת.
אבל בזמן שהם עלו, קרה משהו בולט מאוד. התורה מספרת כי אֲרוֹן בְּרִית־ה' וּמֹשֶׁה לֹא־מָשׁוּ, כלומר, הם לא זזו ממקומם ונשארו במחנה. האנשים שעלו קיוו שארון הברית יבוא איתם וישמור עליהם, אבל העובדה שהארון נשאר מאחור הוכיחה שה' לא מסכים עם המעשה שלהם והוא לא נמצא איתם בדרך הזו. ולמה התורה מזכירה רק את משה, הרי ברור שגם אהרן ויהושע נשארו במחנה? ציון השם שלו בא ללמד אותנו שמשה רבנו חשוב כל כך, עד שהוא לבדו שקול ממש כמו כל עם ישראל ביחד.