קרה לכם פעם שהייתם בטוחים שמשהו טוב יישאר איתכם לתמיד, ופתאום הכול השתנה והרגשתם אבודים? זה בדיוק מה שמרגיש המשורר. אחרי שה' הבטיח לדוד המלך ולמשפחה שלו שהם ימלכו לנצח, הגיעה תקופה קשה של גלות והיה נראה שההבטחה נעלמה. מתוך הכאב הגדול, המשורר פונה לה' וזועק וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס. כלומר, הוא מרגיש שה' עזב, התרחק ודחה לחלוטין את משפחת המלוכה. הוא מוסיף ואומר שה' הִתְעַבַּרְתָּ, שזה אומר התמלא בכעס, עִם מְשִׁיחֶךָ, כלומר על המלך מזרע דוד.
האם המשורר באמת מאשים את ה' שהוא לא עמד במילה שלו? ממש לא. זו פשוט זעקה אנושית של צער ותסכול מתוך תקופה ארוכה וקשה. המשורר מבין עכשיו שההבטחה של ה' לא אומרת שהמלכים יכולים לחטוא בלי לקבל עונש. בגלל שהם עשו מעשים לא טובים, ה' נאלץ להעניש אותם, להפסיק את המלכות שלהם ולהעביר את הכתר לאחרים.