מתוך כאב ותסכול על אורך הגלות, המשורר זועק כלפי ה': וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס, עזבת ודחית לחלוטין את בית דוד, וכן הִתְעַבַּרְתָּ, התמלאת בכעס ובזעם נורא, עִם־מְשִׁיחֶךָ. זעקה אנושית זו נובעת מההבנה שחטאי העם הובילו לעונש ולהפסקת המלכות, בין אם כעסו של ה' מופנה כלפי דוד המלך ששושלתו נקטעה, ובין אם כלפי צדקיהו, אחרון מלכי יהודה. לעומת זאת, קיימת קריאה הפוכה לחלוטין לפיה ה' הוא הדובר בפסוק, והוא שמטיח במלך בזעם: אתה הוא זה שזנח ומאס בברית תחילה, ובכך פטרת אותי מלקיימה.
תהלים, פרק פ״ט, פסוק ל״ט
וְאַתָּ֣ה זָ֭נַחְתָּ וַתִּמְאָ֑ס הִ֝תְעַבַּ֗רְתָּ עִם־מְשִׁיחֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.