תהלים, פרק פ״ט, פסוק מ״ט

קיימת ודאות מוחלטת כי אין בנמצא אדם שיוכל לחיות לנצח, ועל כן ברור כי מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה־מָּוֶת. חוסר היכולת של האדם לחמוק מן החידלון מעלה את התהייה האם יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד־שְׁאוֹל, כאשר מושג זה מתייחס לקבר הפיזי שאליו יורד כל חי, או לחלופין לדין בגיהנם שניתן להינצל ממנו רק מתוך ענווה וחזרה בתשובה. על רקע קוצר החיים והמוות הבלתי נמנע, מתעצם כאבו של האדם החווה את קשיי הגלות. מציאות זו של סבל מתמשך מעוררת בו את הטענה כי אם ממילא נגזר עליו למות, אין טעם בייסוריו, עד כדי תחושה שבריאתו כולה הייתה לשווא.