יצא לכם פעם למהר כל כך למקום מסוים, עד שיצאתם מהבית בדיוק כמו שהייתם, בלי להספיק אפילו להוריד את המעיל? זה בערך מה שקרה ברגע הדרמטי שבו חנניה, מישאל ועזריה נזרקו אל כבשן האש. בדרך כלל, לפני שהיו מענישים אנשים באותה תקופה, היו מסירים מהם את בגדיהם המפוארים. אבל כאן הכול קרה במהירות עצומה.
הם נכפתו ונקשרו כשהם לבושים בכל בגדי המלכות שלהם: בתוך סַרְבָּלֵיהוֹן, שהם המעילים והבגדים העליונים שלובשים כשיוצאים החוצה. על גופם היו פַּטְּשֵׁיהוֹן, שהם המכנסיים והחולצות, ועל ראשם כַּרְבְּלָתְהוֹן, שהם הכובעים וכיסויי הראש. יחד איתם היו גם וּלְבֻשֵׁיהוֹן, שהם שאר הבגדים שלהם.
למה בעצם החיילים זרקו אותם לאש עם כל הבגדים האלה ולא התעכבו? הסיבה היא שהחיילים מיהרו מאוד מתוך כוונה רעה. הם פחדו שאם הם יחכו אפילו קצת, המלך אולי יתחרט ויחליט לא לפגוע בהם, או שה' יספיק להציל אותם. מרוב שהם מיהרו, הם לא המתינו לפקודה מסודרת, קשרו אותם מיד כפי שעמדו מול המלך והשליכו אותם פנימה. הפזיזות הזאת הייתה כל כך גדולה, שבסופו של דבר החיילים הרעים עצמם הם אלו שנפגעו מהאש.