יצא לכם פעם לראות משהו כל כך מדהים שפשוט הייתם חייבים לצעוק מרוב פליאה? זה בדיוק מה שקרה למלך נבוכדנצר. אחרי ששדרך, מישך ועבד נגו יצאו מכבשן האש בריאים ושלמים, המלך היה בהלם. הוא מיד עָנֵה, כלומר צעק בקול רם, כדי שכולם ישמעו לפני שמישהו יספיק להגיד שהאלילים של בבל הם אלו שהצילו אותם. המלך מכריז שזה לא היה כישוף או תופעת טבע, אלא נס מדהים מאת ה', אשר שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ, כלומר שלח את המלאך שלו. זהו בעצם המלאך הפלאי שהם ראו קודם מתהלך איתם בתוך האש. המלך מבין שהם ניצלו בזכות זה שהם דִּי הִתְרְחִצוּ עֲלוֹהִי, שמשמעותו אשר בטחו בו. היה להם ביטחון מוחלט אך ורק בה'. מתוך האמונה החזקה הזו, וּמִלַּת מַלְכָּא שַׁנִּיו, כלומר הם ביטלו את הפקודה של המלך ולא הקשיבו לה. הם היו כל כך אמיצים עד שוִיהַבוּ גֶשְׁמְהוֹן, שזה אומר מסרו את גופם לאש. הם היו מוכנים לעשות זאת בלב שלם, גם אם ה' לא היה מציל אותם, כי הם הבינו שהגוף הוא זמני אבל הנשמה היא הדבר החשוב באמת שנשאר לתמיד. בסוף דבריו, המלך מתפעל מהנאמנות שלהם, דִּי לָא יִפְלְחוּן וְלָא יִסְגְּדוּן לְכָל אֱלָהּ לָהֵן לֵאלָהֲהוֹן, כלומר שהם לא היו מוכנים לעבוד או אפילו להשתחוות לשום אליל, למעט לאלוהיהם. נבוכדנצר, המלך הגדול, ממש משבח אותם. הוא מבין שהם לא סירבו לפקודה שלו כי הם שנאו אותו, אלא מתוך אמונה טהורה ואמיתית שאין שום אלוהים בעולם מלבד ה'.
דניאל, פרק ג׳, פסוק כ״ח
עָנֵ֨ה נְבֽוּכַדְנֶצַּ֜ר וְאָמַ֗ר בְּרִ֤יךְ אֱלָהֲהוֹן֙ דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ דִּֽי־שְׁלַ֤ח מַלְאֲכֵהּ֙ וְשֵׁיזִ֣ב לְעַבְד֔וֹהִי דִּ֥י הִתְרְחִ֖צוּ עֲל֑וֹהִי וּמִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ שַׁנִּ֔יו וִיהַ֣בוּ (גשמיהון) [גֶשְׁמְה֗וֹן] דִּ֠י לָֽא־יִפְלְח֤וּן וְלָֽא־יִסְגְּדוּן֙ לְכׇל־אֱלָ֔הּ לָהֵ֖ן לֵאלָֽהֲהֽוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.