יצא לכם פעם לראות משהו כל כך מדהים, שמיד שינה את כל מה שחשבתם? זה בדיוק מה שקרה למלך בבל. אחרי שהוא ראה את נס ההצלה המופלא מכבשן האש, הוא פתאום מבין את האמת ומחליט לשנות את דעתו לגמרי. המלך מוציא חוק חדש וחמור, והוא מכריז וּמִנִּי שִׂים טְעֵם, כלומר, ממני יוצאת גזירה. החוק קובע שכל אדם שיגיד שָׁלוּ, שזה אומר מילת גנאי, זלזול או משהו רע, על ה׳ שאליו מתפללים שדרך, מישך ועבד נגו, ייענש בצורה קשה. המלך קובע עונש כפול: האדם ייענש בעונש גופני כבד מאוד שנקרא הַדָּמִין יִתְעֲבֵד, וגם הבית שלו ייהרס לחלוטין ויהפוך לערימת אשפה, שזה וּבַיְתֵהּ נְוָלִי יִשְׁתַּוֵּה.
למה המלך קובע חוק כל כך מחמיר? הוא מסביר זאת במילים כָּל־קֳבֵל דִּי לָא אִיתַי אֱלָהּ אָחֳרָן דִּי־יִכֻּל לְהַצָּלָה כִּדְנָה, כלומר, מפני שאין עוד כוח בעולם שיכול להציל בצורה כל כך גדולה. באותם ימים, אנשים האמינו בהמון אלילים, ולא היה נהוג להעניש מישהו שמדבר נגד אל מסוים. אבל כאן, נבוכדנצר מודה בפה מלא שה׳ הוא הגדול מכולם.
עם זאת, אם תחשבו על זה רגע, תראו שהמלך פועל גם בזהירות ובתחכום. הוא לא מצווה על כולם להתחיל להאמין בה׳, אלא רק אוסר לדבר נגדו. בנוסף, כשהוא אומר שאין מי שיכול לעשות לְהַצָּלָה כִּדְנָה, שזו הצלה כזאת בדיוק, הוא משאיר פתח קטן לאנשים שלו להמשיך לחשוב שהאלילים שלהם אולי יכולים לעשות הצלות קטנות יותר. הוא מנסח את החוק בצורה חכמה כדי שהשרים והעם שלו לא יכעסו עליו שהוא עוזב לגמרי את האמונה שלהם.