תבנית המנורה משלבת דיוק הנדסי עם פאר חזותי, ומהווה שרטוט מדויק ליצירת אומנות אלוהית. הכתוב קובע דפוס אחיד וקבוע של עיטורים לכל אחד מהקנים היוצאים מצידי גוף המנורה.
העיטור המרכזי המוזכר הוא גְבִעִים, המבוארים כעין כוסות או קערות חלולות הבולטות מתוך כל קנה וקנה [רש"י, רשב"ם, קאסוטו]. שניים מן הגביעים מוקמו בחלקו התחתון של הקנה, ואילו הגביע העליון, שעמד בראש הקנה, שימש כמצע שעליו הונח הנר עצמו [קאסוטו].
סביב המילה מְשֻׁקָּדִים קיימות מספר גישות פרשניות. הגישה המרכזית רואה בכך תיאור בוטני או צורני, ולפיה הגביעים היו מעוצבים בצורת שקדים או פרחי שקד [אבן עזרא בשם הגאון, רשב"ם, קאסוטו, ביאור יש"ר]. עם זאת, בעוד ששקד טבעי סגור ומתעגל בקצהו העליון, הגביעים במנורה היו רחבים ופתוחים למעלה [העמק דבר]. גישה שניה מפרשת את המילה כתיאור של טכניקת אומנות, ולפיה הגביעים היו מצוירים ומעוטרים בתבליטים בולטים, כדרך שעושים בכלי כסף וזהב מהודרים [רש"י, רשב"ם]. גישה שלישית קושרת את המילה לשורש שק"ד במשמעות של שקידה, ומסבירה כי העיטורים נעשו בזהירות, בדייקנות ובעבודה עדינה במיוחד [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
במסורת חז"ל קיים ספק עתיק יומין לגבי תחבירה של המילה מְשֻׁקָּדִים – האם היא מתארת רק את הגביעים, או שמא גם את הכפתורים והפרחים. אולם, הפרשנים מסכימים כי בפסוק זה, בשל ההפרדה שיוצרות המילים בַּקָּנֶה הָאֶחָד ובזכות טעמי המקרא, ברור שהתואר מתייחס לגביעים בלבד [העמק דבר, רש"ר הירש, חתם סופר].
בנוסף לגביעים, שולבו בכל קנה כַּפְתֹּר וָפֶרַח לשם נוי ויופי [רשב"ם]. הכַּפְתֹּר מתואר כבליטה עגולה דמוית תפוח [אברבנאל]. יש המזהים אותו מבחינה בוטנית כמצעית העגולה שמתחת לפרח הטומנת בחובה את השחלה [קאסוטו], בעוד אחרים מציינים שצורתו המדויקת אינה ידועה [ביאור שטיינזלץ]. הפֶרַח מתפרש כצורת כותרת של עלי פרחים [קאסוטו, ביאור שטיינזלץ]. לפי דעה ייחודית אחת, כל גביע בעצמו הכיל בתוכו גם כפתור וגם פרח [שד"ל].
הפסוק מסכם במילים כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים. מאחר שהכתוב פירט את מבנה העיטורים רק על שני קנים, תוספת זו באה להדגיש שכל ששת הקנים זהים לחלוטין בצורתם לאלו שהוזכרו, ואין לטעות ולחשוב שמדובר בקנים אחרים [הטור הארוך]. בסך הכל, לאורך ששת הקנים, שובצו שמונה עשר גביעים משוקדים, שישה כפתורים ושישה פרחים [מלבי"ם]. כל העיטורים המורכבים והמדויקים הללו לא נוצרו כחלקים נפרדים שחוברו יחד, אלא הוכו, נחתכו והופרדו מתוך חתיכת זהב טהור אחת שלמה [אברבנאל].