ציווי עשיית כלי המשכן פותח בארון, שכן הוא המטרה העיקרית והלב הרוחני של המשכן כולו. הכלים הם העיקר, והמשכן נועד רק כדי לשמש להם בית ולשמור עליהם [רש"ר הירש, קאסוטו]. לכן הארון הוזכר ראשון בציווי, אף על פי שבפועל הוקם אוהל המשכן תחילה כדי שיהיה היכן להניח את הכלים בבטחה [רשב"ם, ביאור יש"ר, חזקוני, אברבנאל, מלבי"ם, חתם סופר].
המילה אֲרוֹן מתארת תיבה או קופסה שנועדה לאחסון, ולא ארון במובן המודרני המוכר לנו [קאסוטו, אבן עזרא הקצר]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהארון היה מעין ארגז שישב ישירות על תחתיתו ללא רגליים [רש"י, הדר זקנים, ביאור יש"ר, רלב"ג], אם כי ישנה דעת מיעוט הסבורה שהיה מרובע ועמד על ארבע רגליים [אבן עזרא הקצר]. המילה קֹמָתוֹ מתייחסת לגובהו, ומכיוון שאורכו היה גדול מגובהו, הארון היה מונח במצב שוכב [ביאור שטיינזלץ]. החומר שממנו נעשה, עֲצֵי שִׁטִּים, מסמל את יכולת ההתפתחות והצמיחה הרוחנית התמידית של עם ישראל [רש"ר הירש].
שינוי הלשון הבולט בפסוק הוא השימוש בלשון רבים וְעָשׂוּ, בניגוד לשאר הכלים שבהם נכתב הציווי בלשון יחיד ("ועשית"). הפרשנים מסכימים כי לשון הרבים באה ללמד שכתר התורה, המונחת בארון, אינו שייך למשפחות או מעמדות מסוימים כמו כתר הכהונה או המלכות, אלא מופקר ופתוח לכל אדם [כלי יקר, צרור המור, אלשיך]. ה' הזמין את כלל ישראל להשתתף בעשיית הארון – בין אם בתרומה כלכלית, בעזרה פיזית לבעלי המלאכה או בכוונה טהורה – כדי שכולם יזכו בחלק בתורה [רמב"ן, הטור הארוך, רבנו בחיי, צאינה וראינה, שפתי כהן, הדר זקנים].
בנוסף, לשון הרבים מצביעה על השותפות ההכרחית והבלתי נפרדת בין לומדי התורה לבין אלו התומכים בהם. הפסוק מלמד שהתומך בחכם נחשב כמי שלמד בעצמו, וכך מתאפשר גם למי שאינו פנוי ללמוד לקחת חלק ביצירת "ארון" התורה [כלי יקר, פרדס יוסף, אלשיך, צאינה וראינה, דעת זקנים]. פירוש נוסף מציע כי התורה כולה יכולה להתקיים רק על ידי הציבור בכללותו, שכן ישנן מצוות השייכות רק לכהנים, ללויים או לישראלים, ורק יחד, כאומה שלמה, הם מקיימים את התורה בשלמותה [אור החיים].
מידות הארון – אַמָּתַיִם וָחֵצִי, וְאַמָּה וָחֵצִי, וְאַמָּה וָחֵצִי – מורכבות כולן מחצאים ושברים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמידות חסרות אלו נועדו להעביר מסר מוסרי עמוק ללומדי התורה: על האדם להיות תמיד בעל רוח נמוכה, להרגיש חסר ולהבין שטרם הגיע לשלמות חכמתו. התורה אינה שורה בבעלי גאווה החשים שלמים, אלא רק במי שמשפיל את עצמו ומכיר בכך שעליו להמשיך וללמוד [כלי יקר, קיצור בעל הטורים, רבנו בחיי, צרור המור, מנחת עני]. מבחינה מעשית, מידות חיצוניות אלו [אבן עזרא, רלב"ג] חושבו במדויק כדי להכיל בתוכן את לוחות הברית [רש"ר הירש], כאשר האמה המוזכרת כאן מחושבת כאמה בת שישה טפחים [רבנו בחיי, תורה תמימה, ביאור יש"ר].
למרות שהפסוק מציין שהארון עשוי מעץ, הוא צופה בזהב. הפרשנים מסבירים שנעשו למעשה שלושה ארונות – שניים מזהב ואחד מעץ. ארון העץ הוכנס לתוך ארון זהב, ובתוכו הוכנס ארון זהב נוסף, כך שהעץ צופה לחלוטין מבית ומחוץ [הטור הארוך, רבנו בחיי, רלב"ג, שפתי כהן]. ציפוי כפול זה מסמל את הדרישה מתלמיד חכם להיות "תוכו כברו" – שפנימיותו תהיה טהורה ואמיתית כלפי ה', בדיוק כמו הופעתו החיצונית והמכובדת כלפי החברה [רבנו חננאל, דעת זקנים, חתם סופר].