נשיאת ארון הברית ממקום למקום דרשה אמצעי הובלה ייעודי, המשלב בתוכו פן מעשי ומשמעות סמלית עמוקה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה בדי משמעותה מוטות ארוכים או קורות עץ [רש"י, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ, קאסוטו], כאשר מבחינה דקדוקית האות בי"ת במילה זו נהגית בצורה רפה ללא דגש [מנחת שי]. מוטות אלו נועדו להיכנס לתוך טבעות הארון ולהיות מונחים על כתפי הנושאים בכל עת שנדרש להעתיק את הארון ממקומו [קאסוטו]. פירוש מעט שונה מציע כי המוטות הם כעין סעיפים וענפים הבולטים משני צדי הארון, תוך ציון העובדה המעניינת כי התורה נמנעה מלפרט את מידותיהם [אבן עזרא].
לצד תפקידם המעשי, הפרשנים רואים במוטות נושאי הארון סמל עמוק ליחסים שבין התורה למחזיקים בה. העובדה שהמוטות אינם סרים מן הארון לעולם, מסמלת את הברית הנצחית של לימוד התורה, אשר הבטיח ה׳ כי לא תמוש מפי עם ישראל [כלי יקר].
מנקודת מבט חברתית וכלכלית, המוטות מסמלים את התומכים הכלכליים של תלמידי החכמים. בשונה מטבעות הארון הקבועות במקומן, המייצגות את אלו היושבים באופן תדיר עם לומדי התורה ודואגים לצרכיהם המיידיים, המוטות הניידים מסמלים את אנשי המסחר. בדומה לשבט זבולון שתמך בשבט יששכר, תומכים אלו יוצאים למסעות ארוכים כדי להרוויח ממון ולספק תמיכה כלכלית ללומדים. למרות תנועתם המתמדת בדרכים, קשרם לתורה נותר רציף ואיתן, וכמו המוטות בארון - הם אינם סרים ממנה לעולם [שפתי כהן].