לאחר פירוט המתכות, התורה עוברת למנות את חומרי הטוויה והאריגה הנדרשים להקמת המשכן ולהכנת בגדי הכהונה. חומרים אלו כוללים שלושה סוגי צמר יוקרתיים וצבועים, פשתן איכותי לבן, וחומר אחד גס יותר. הפרשנים מסכימים כי שלושת המינים הראשונים אינם שמות של אריגים, אלא מתייחסים כולם לצמר כבשים שצבוע בגוונים שונים. מסקנה זו נלמדת מכך שהמין הרביעי הוא פשתן, ומכיוון שבגדי הכהונה חייבים להיות עשויים מצמר ופשתים בלבד, בהכרח שאר המינים הם צמר [מזרחי, תורה תמימה, שפתי חכמים, גור אריה].
וּתְכֵלֶת הוא צמר הצבוע בגוון הנוטה לכחול, הדומה לעין השמים ולים [רלב"ג, אבן עזרא הקצר, משכיל לדוד, שטיינזלץ]. צבע זה הופק מדם ה"חילזון", בריה ימית נדירה המצויה בחופי הים התיכון ובים כנרת [רש"י, מזרחי, ביאור יש"ר, פרדס יוסף, קאסוטו].
וְאַרְגָּמָן הוא צמר הצבוע בצבע אדום כהה הנוטה לסגול, הנחשב לצבע יוקרתי ומלכותי שהופק אף הוא מסוג מסוים של חילזון [אבן עזרא, רלב"ג, ביאור יש"ר, שטיינזלץ, קאסוטו].
וְתוֹלַעַת שָׁנִי הוא צמר הצבוע באדום בהיר ובוהק [רלב"ג, שטיינזלץ, קאסוטו]. צבע זה הופק מגרגרים מיוחדים שבתוכם מצויה תולעת או כנימה. המילה "שני" מצביעה על צבע מזהיר ומבריק, או על כך שהחוט נצבע פעמיים [תורה תמימה, ביאור יש"ר, קאסוטו].
סביב השימוש בצבעים אלו מתעורר דיון הלכתי רחב בקרב המפרשים, שכן כלל ידוע הוא שלמלאכת הקודש מותר להשתמש רק בדברים טהורים, ואילו החילזון והתולעת הם יצורים טמאים. הגישה המרכזית ליישוב הקושי היא שהצבע עצמו נחשב למראה בלבד ואינו חומר ממשי, או שהצבע הופק מן הגרגרים ולא מגוף התולעת עצמה. מטעם זה, משי לא נכלל בחומרי המשכן, שכן הוא מופק ישירות מגופה של תולעת המשי [תורה תמימה, נחל קדומים, פרדס יוסף].
וְשֵׁשׁ הוא פשתן משובח ודק מן הדקים, שידוע היה כמוצר המיובא ממצרים [רשב"ם, רש"י, אבן עזרא, קאסוטו]. בניגוד לחוטי הצמר הצבועים, הפשתן נותר בצבעו הלבן הטבעי. הוא נקרא בשם זה משום שכל חוט נשזר משישה חוטים דקים, והוא מכונה לעיתים גם "בד" או "בוץ" [אבן עזרא, רלב"ג, ביאור יש"ר, קאסוטו].
וְעִזִּים הוא טוויה של שער או נוצת עיזים, המהווה חומר גס יותר משאר האריגים [רש"י, רשב"ם, שטיינזלץ, קאסוטו]. אף על פי שהמילה משמעותה הפשוטה היא בעל החיים עצמו, הכוונה כאן היא לתוצרת המופקת מהן. יש מן המפרשים המציינים כי נשים אומניות היו טוות את השער בעודו מחובר לעיזים החיות [רש"י, שפתי חכמים, בכור שור, משכיל לדוד].