עיצוב תנוחת הכרובים על גבי ארון הברית יוצר מיצג חזותי המבטא את הקשר העמוק בין ה׳, ישראל והתורה, ומהווה בסיס להשראת השכינה. הפסוק מגדיר במדויק את מנח הכנפיים ואת כיוון המבט של הכרובים, ומתוכו עולים רבדים של משמעות פיזית ורוחנית.
ההוראה פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם באה להדגיש שכנפי הכרובים לא יהיו מונחות ושוכבות על גופם כפי שנהוג בדרך כלל לצייר בעלי כנף, אלא יהיו פתוחות ופרושות [רש"י, מזרחי, מלבי"ם]. המילה לְמַעְלָה מלמדת שהכנפיים צריכות להיות מופנות כלפי מעלה, בגובה ראשיהם של הכרובים אך לא גבוה מדי מעליהם [רשב"ם, גור אריה]. פריסה זו יוצרת חלל מוגדר של עשרה טפחים בין הכנפיים לבין הכפורת, שעליו נאמר סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם [רש"י, רבנו בחיי].
מבחינה סמלית, הכנפיים הפרושות למעלה יוצרות מעין כיסא ריק ובלתי נראה שעליו שורה השכינה, דבר הממחיש כי לה׳ אין כל דמות גשמית [שד"ל, קאסוטו]. מנח זה מבטא גם יראה, ענווה והכנעה, בדומה למלאכים המכסים את פניהם בכנפיהם [דעת זקנים, בכור שור, חזקוני]. בנוסף, פעולת הסככה מעניקה לכרובים תפקיד של שמירה והגנה על הארון, בדומה לכרובים שהופקדו לשמור על דרך עץ החיים בגן עדן [קאסוטו]. יש הרואים בפריסת הכנפיים למעלה ביטוי לשאיפתו של השכל האנושי להתעלות ולהשיג את ידיעת הבורא [ספורנו].
חלקו השני של הפסוק מתאר את מנח הראשים של הכרובים, ונראה במבט ראשון כמכיל סתירה: מצד אחד נאמר וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, כלומר הם מביטים זה אל זה, ומצד שני נאמר אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. הפרשנים מסבירים כי פניהם אכן היו מופנים פנימה זה אל זה, אל עבר מרכז הכפורת, אך ראשיהם היו כפופים ונוטים מעט כלפי מטה [אבן עזרא, שד"ל, הדר זקנים, ביאור יש"ר].
הטיית הפנים כלפי מטה נובעת מיראת הכבוד, כדי שלא יביטו ישירות אל עבר השכינה השורה ממעל, ממש כפי שהסתיר משה את פניו בסנה הבוער [קאסוטו]. כמו כן, המבט המושפל מכוון אל התורה המונחת בתוך הארון שתחת הכפורת [חזקוני].
העובדה שהכרובים מביטים זה אל זה מסמלת אהבה עזה וחיבה, כחתן המביט בכלה [העמק דבר]. תנוחה זו משקפת מצב אידיאלי שבו עם ישראל עושה את רצון ה׳. כאשר ישראל חוטאים, פני הכרובים משתנים באורח נס והם מפנים את ראשיהם הצידה אל עבר קירות הבית, בבחינת הסתר פנים [תורה תמימה]. יתרה מכך, עצם העובדה שהכרובים פונים איש אל אחיו ואינם מביטים החוצה אל עבר העם, מוכיחה באופן חד משמעי שהם אינם משמשים כפסלים לעבודה זרה, אלא כדמויות משרתים בלבד [חזקוני].
על דרך הדרש, מנח הכרובים הכפול מסמל את שלמות ההתנהגות הנדרשת מהאדם: הכנפיים הפרושות למעלה מייצגות את ההקפדה על המצוות שבין אדם למקום, ואילו הפנים המופנות איש אל אחיו מסמלות את הדאגה, האהבה והאחריות שבין אדם לחברו [פרדס יוסף].