עיצוב מנורת הזהב משלב בתוכו הרמוניה אדריכלית מוקפדת יחד עם השראה מעולם הצומח, ויוצר מבנה סימטרי בעל משמעות עמוקה. תבנית זו מתבססת על קנה אמצעי המשמש כגזע או כעיקר, אשר ממנו מתפצלים ענפים המקבילים זה לזה משני הצדדים ונוטים כלפי מעלה, בדומה להסתעפות של ענפים מצמרת אילן [רלב"ג, קאסוטו].
הפרשנים מסכימים כי המילים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ מתייחסות ליציאת ששת הקנים מתוך הקנה האמצעי המרכזי, שלושה מכל צד, כך שבסך הכל נוצרים שבעה קנים. כדי שכל הנרות בראש המנורה יאירו באותו קו גובה בדיוק ביחס לקנה המרכזי, הקנים יצאו מן הגזע זה למעלה מזה: הקנים התחתונים היו הארוכים ביותר, אלו שמעליהם קצרים יותר, והעליונים היו הקצרים מכולם [רש"י, ביאור יש"ר].
באשר לצורתם המדויקת של הקנים ומסלולם, קיים נידון מרתק בין המפרשים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהקנים נמשכו ועלו באלכסון [רש"י, מלבי"ם]. עם זאת, נחלקו הדעות בהבנת משמעות המושג אלכסון בהקשר זה. יש הסבורים כי מדובר בקווים ישרים ומשופעים, שכן בטבע קנים אינם צומחים בעיגול אלא בקו ישר [ברכת אשר]. לעומת זאת, דעות אחרות מפרשות שהקנים נמשכו באלכסון שהוא למעשה קו עקום, כלומר במעין חצי עיגול, כפי שמשתקף בחלק מהמסורות ההיסטוריות המקובלות [ביאור יש"ר, ברכת אשר].
מבחינת המבנה הפיזי של הקנים עצמם, מוסכם כי הם היו עגולים וארוכים, אך ישנה מחלוקת לגבי תוכם. דעה אחת גורסת כי הקנים היו חלולים [אבן עזרא]. מנגד, יש הטוענים כי הקנים היו מלאים מזהב בפנים ועגולים רק מבחוץ, שכן המנורה כולה הייתה חייבת להיעשות כמקשה אחת מחתיכת זהב אחת, ללא חיבור והדבקה של איברים נפרדים [אברבנאל].
למבנה הסימטרי של שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי הוענקו גם משמעויות סמליות. יש הרואים בשלושת הקנים מצד אחד רמז לשלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב, ובשלושת הקנים מהצד השני רמז למנהיגי השבט הנבחר, קהת עמרם ומשה [שפתי כהן]. ברובד הפילוסופי, המנורה כולה מסמלת את החכמה העיונית. הקנה האמצעי מייצג את האחדות של המציאות ושל החכמה, בעוד ששת הקנים המסתעפים ממנו מסמלים את שבע החכמות או את שבעת כוכבי הלכת, אשר כולם יוצאים ממקור אחד ופונים להאיר בחזרה אל עבר אותו מרכז מאחד [אברבנאל].