עיצובה של המנורה אינו מסתכם רק ביופייה החיצוני, אלא גם באופן שבו היא מפיצה את אורה בחלל המשכן. לאחר תיאור קני המנורה ועיטוריה, עובר הכתוב לעסוק בפסגתה התפקודית והסמלית: כלי הקיבול של השמן וכיוון השלהבות. האור שמפיצה המנורה אינו רק פיזי, אלא מסמל את כוחו של ה' כבורא המאורות, ואת שלמות החכמה והסדר הבריאתי.
הפרשנים עומדים על מהותם של נֵרֹתֶיהָ. בניגוד לגוף המנורה שהיה עשוי מקשה אחת של זהב, רוב הפרשנים מסכימים כי הנרות היו מעין בזיכים (כלי קיבול קטנים לשמן ולפתילות) נפרדים ועצמאיים, שהונחו על גבי הפרחים שבראשי הקנים וניתן היה להסירם מדי יום לצורך ניקוי והטבה [רש"י, מלבי"ם, חזקוני, ביאור יש"ר, קאסוטו]. יש המציינים כי המספר שבעה רומז לשבעת ימי השבוע ולשבעת כוכבי הלכת המאירים את העולם [חזקוני, אברבנאל].
לגבי הפועל וְהֶעֱלָה, מתעוררת השאלה מדוע מוזכרת פעולת ההדלקה בתוך פרשיה העוסקת בהוראות בנייה וצורפות. גישה אחת מסבירה כי זוהי הערת אגב מקדימה הנוגעת להלכות ההדלקה העתידיות [מלבי"ם]. לפי פירוש זה, הפועל מבטא את פעולת ההדלקה עצמה, שכן טבעה של השלהבת לעלות כלפי מעלה [שד"ל]. גישה אחרת, הנשענת על היותם של הנרות כלים נפרדים, מפרשת את המילה כפשוטה הפיזי: הכהן נדרש להעלות ולהרים את הבזיכים כדי להניחם על ראשי הקנים הגבוהים [נתינה לגר, ביאור יש"ר, קאסוטו]. לעומתם, יש הסבורים כי המילים הללו מופנות לאומן הבונה את המנורה: עליו לעצב את הפיות של הנרות מראש כך שכאשר הכהן ידליק אותם בעתיד, האור יפנה לכיוון הנכון [מזרחי, שפתי חכמים, דברי דוד].
השאלה המרכזית בפסוק, שעליה נחלקו הפרשנים, היא משמעות הביטוי וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ – לאיזה כיוון בדיוק צריכות השלהבות לפנות?
גישה מרכזית אחת קובעת כי "פניה" של המנורה הוא הקנה האמצעי המהווה את גוף המנורה. לפיכך, ששת הנרות שעל הקנים הצדדיים צריכים להיות מעוצבים כך שפיותיהם יפנו פנימה, אל עבר הנר המרכזי [רש"י, הכתב והקבלה, גור אריה]. הנר האמצעי עצמו דלק כשלהבתו פונה ישר כלפי מעלה [מזרחי, דברי דוד], או לכיוון מערב אל מול ארון הברית [אברבנאל]. עיצוב זה נושא משמעות רעיונית עמוקה: הוא מסמל את איחוד כל ענפי החכמה, העיון והמעשה האנושיים, המכוונים כולם שכם אחד כלפי האור העליון המרכזי [ספורנו, אברבנאל].
מנגד, קבוצת פרשנים אחרת סבורה כי "פניה" מתייחס לחזית המנורה. לשיטתם, כל שבעת הנרות פנו יחד לאותו כיוון – אל עבר שולחן הפנים שניצב ממול למנורה. ייעודה המרכזי של המנורה היה להאיר על השולחן, ולכן סודרו הפתילות כך שאורן יוקרן קדימה ללא הפרעה, בעוד צלן נופל לאחור כלפי הקיר [רשב"ם, שד"ל, דעת זקנים, בכור שור, קאסוטו]. דעה שלישית ומקורית מזהה את "פניה" עם הצד שבו עמד הכהן על המדרגה כדי להדליק את המנורה, ולכיוון חזית זו נטו כל הנרות [העמק דבר].