רשימת התרומות למשכן כוללת בעיקר חומרי גלם לבנייה, ולכן עולה השאלה מדוע משולבים כאן שמן ובשמים, שהם חומרים המיועדים לעבודת הקודש השוטפת. התשובה לכך היא שחומרים אלו נחשבים לחלק בלתי נפרד מהשלמת הבניין וכבודו, שכן אין זה מדרך המלכים להיכנס לארמון שאינו מואר ושאינו מבושם כראוי, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר במשכן המיועד להשראת שכינתו של ה' [הדר זקנים, דעת זקנים, בכור שור, חזקוני]. בנוסף, בניגוד לחומרים כמו זהב או תכלת שמהותם ברורה, לשמן ולבשמים ישנם שימושים יומיומיים רבים, כגון מאכל או סיכה. לכן, התורה הייתה חייבת לפרט במדויק לאיזו מטרה מקודשת הם נתרמים [קאסוטו]. מאחר שמדובר בחומרים נדירים ויקרים במיוחד, הם לא נתרמו על ידי הציבור הרחב אלא על ידי הנשיאים, וזו הסיבה שהפסוק פותח ללא האות וי"ו החיבור, בניגוד לפריטים הקודמים ברשימה [הכתב והקבלה, רלב"ג].
שֶׁמֶן לַמָּאֹר
אין מדובר בשמן רגיל, אלא בשמן זית זך וכתית, נטול שמרים, שנועד להעלות את הנר התמיד במנורה שיידלק ללא הפסקה [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה]. הניקוד פתח תחת האות למ"ד במילה לַמָּאֹר מצביע על ה"א הידיעה, כלומר לא מאור סתמי, אלא המאור הידוע והמיוחד של המנורה במשכן [משכיל לדוד, אבי עזר, דברי דוד]. בעוד ששמן זית רגיל למאכל היה מצוי, שמן זך וטהור המופק בטיפה הראשונה היה יקר המציאות ונחשב לסגולת מלכים, ולכן נדרשה עבורו תרומה מיוחדת [העמק דבר, רלב"ג].
בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים
הבשמים נועדו לשתי מטרות שונות: האחת היא ייצור שמן המשחה שבאמצעותו נמשחו וקודשו כלי המשכן והכוהנים [רש"י, רלב"ג, ביאור יש"ר], והשנייה היא עבור הקטורת שהייתה מועלית פעמיים ביום, בבוקר ובערב בדרך קבע, ולא כנדבת רשות [רש"י, גור אריה]. המילה קטורת עצמה מבטאת העלאת עשן וקיטור [רש"י].
הפרשנים דנים בהרחבה בהבדל הלשוני בין המילים "בשמים" ל"סמים" המופיעות בפסוק. חלק מבעלי הלשון מבחינים בין השניים וטוענים כי "סמים" הם שורשים ותרופות שאינם ראויים למאכל (כמו לבונה וחלבנה), בעוד ש"בשמים" הם צמחים ריחניים המשמשים גם לתיבול מזון. לפי גישה זו, הפסוק מקוצר ויש להבינו כך: בשמים עבור שמן המשחה, וסמים עבור קטורת הסמים [רמב"ן, רבנו בחיי, הכתב והקבלה, רשב"ם]. גישה אחרת מסבירה כי "סמים" הם תערובות של חומרים חלשים, ואילו "בשמים" הם צמחים שלמים וניכרים [העמק דבר].
אולם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ש"סמים" ו"בשמים" הם למעשה מילים נרדפות בעלות משמעות זהה [רש"י, טור הארוך, אבן עזרא הקצר]. חיזוק לכך נמצא בתרגום אונקלוס, שמתרגם את שתי המילים באותה מילה ארמית ("בוסמיא") [רמב"ן, מיני תרגומא]. יש המסבירים כי המילה "בשמים" מתארת את החומרים המובחרים והאיכותיים ביותר מתוך משפחת ה"סמים", או שהמילה "בושם" היא עצמה הלחם של המילים "בו סם" – כלומר, דבר שיש בו סמים [רמב"ן, ביאור יש"ר].
לאור כפילות זו, יש מפרשים הסבורים כי המילה בְּשָׂמִים שבתחילת המשפט מתייחסת לשני חלקי הפסוק – כלומר, הבשמים מיועדים גם לשמן המשחה וגם לקטורת הסמים [אבן עזרא, רמב"ן]. בדומה לכך, יש המציינים כי גם המילה שֶׁמֶן מתחילת הפסוק נמשכת להמשכו, כאילו נכתב: שמן למאור, ושמן ובשמים לשמן המשחה [בכור שור, חזקוני, פרדס יוסף].