יצא לכם פעם לדמיין איך נראתה מנורת הזהב המפוארת שעמדה במשכן? המנורה עוצבה ממש כמו עץ יפהפה ומרשים. היה לה קנה אחד אמצעי, ששימש כמו גזע. מתוך הגזע הזה היו הקנים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ, כלומר מתפצלים וצומחים החוצה. כדי לשמור על צורה מדויקת ושווה, היו שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי. ביחד עם הקנה המרכזי, היו למנורה שבעה קנים בסך הכל.
כדי שכל הנרות בראש המנורה יאירו בדיוק באותו קו גובה, הקנים עלו למעלה באלכסון. הקנים שהתחילו הכי למטה היו הארוכים ביותר כדי להגיע עד למעלה, אלו שמעליהם היו קצת יותר קצרים, והקנים העליונים היו הקצרים מכולם. הקנים האלו לא היו חלולים כמו צינורות ריקים, אלא מלאים לגמרי בזהב מבפנים, מכיוון שאת כל המנורה היו צריכים להכין מתוך חתיכת זהב אחת שלמה, בלי לחבר או להדביק חלקים נפרדים.